איך הכל התחיל, בעצם

כשהייתי בת 12 (בערך) נדרשנו לכתוב עבודה על השואה. כמובן, שכילדה עם פט'יש שואה ברור התיישבתי לעמול על עבודה עצומה (יש שיאמרו פסיכית). מאתיים עמודים בכתב יד ילדותי אך חף מתמימות של חומרים, ואיורים וטקסטים שהעתקתי ממגוון ספרים. כיתתי רגליי בין ספריות וכתבתי וכתבתי. באובססיביות שגם היום אין לי הסבר ממשי לה. כל כך מופרעת היתה העבודה שגם נסעה לירושלים למשרד החינוך.

אבל לא על זה רציתי לספר לכם.

היה לי ברור אז שהעבודה לא תהיה מושלמת אם לא אראיין את סבתא שלי (ניצולת השואה החביבה עליי). אז התיישבנו לשיחה בסלון דירתנו. היא על הכורסה, אני על הרצפה לפניה, כותבת בעט על דפי דפדפת, שהונחו על שולחן הסלון הנמוך.

סיפרתי כאן בעבר שהיא שתקה. למעט הפעם הזאת, שגם היתה לה קשה, אז היא העדיפה להתמקד דווקא בסיפור של סבא, בעלה, שנפטר קודם לכן. וגם על זה כתבתי בקצרה באחד הפוסטים הקודמים. בשיחה הזאת, בין המתכוון ובין שלא, סבתא שלי הפכה אותי ל"שומרת הזיכרון" של המשפחה. זה מרגיש כמו חובה קדושה. לשמור על הזיכרון ולספר אותו הלאה. לילדים שלי, למשפחה שלי.

וכמו שסיפרתי אז, באותו הפוסט, יצאתי לחקור את קורותיו.

ומצאתי!

חיפשתי וחיפשתי, פניתי לכל מיני מקומות ומוסדות (ביד ושם לא שמעו על המקום בשלב הזה של החיפוש), ולבסוף, אחד הגורמים שפניתי אליהם בצ'כיה העלה השערה שמדובר על מקום בסלובקיה. Garany Kastily בהונגרית נמצאת היום בעיירה Hraň (בסלובקית. השם השתנה מהונגרית לסלובקית – גארני >>גארן>>הרן). ואז גם מצאתי תמונות. ויכולתי להשוות לזו שנמצאת אצלי.

וכך בעודי עומדת בתחנת אוטובוס תל אביבית וממתינה לקו 89 ניסיתי להשוות חלונות, דלתות ופרטים בין התמונות, והלב שלי חישב להתפקע.

פיענחתי.

רמת הדיוק בפרטים היא מהממת, עד לרמת פסל האריה בכניסה.

כאן סבא שלי שהה.

חזרתי ליד ושם ולספרנית המקסימה שנרתמה לסייע לי. המידע שנמצא אצלם על המקום הוא מצומצם. מעט עדויות, וכמה מילים מתוך ספר. זה היה מחנה שהחזיק בעיקר אסירים פוליטיים, קומוניסטיים או רחמנא ליצלן – קומוניסטים. סבא שלי נעצר עוד לפני שהתחיל גירוש היהודים, והוא כנראה נעצר כי זוהה כאלמנט הפוגע בשלטון (כל כך גאה בך סבא!).

מספר האסירים היהודים שהגיעו למקום הוא מועט, מה שעושה את הסיפור של סבא שלי ליותר מרתק בעיניי.

בשלב זה אני מחכה לחומרים נוספים שאני עתידה לקבל מצ'כיה (אם אתם קוראים צ'כית/ הונגרית תגידו מילה).

לכל משפחה יש את הסיפור שלה, את התעלומה שלה. את הקורות שלה.

רוצים לבדוק את שלכם? דברו איתי.

 

 

 

שלכן,

טובי שטרובך

No Comments

    Leave a Reply