להחיות את העבר

על הטלפון שלי הבהבה הודעת סמס: אני צריכה שתעזרי לי למצוא בני משפחה נכחדים.

ההודעה היתה חתומה בשמה הפרטי בלבד – ת'. ולמרות שהמספר לא היה מזוהה אצלי, ידעתי מיד מי זו. אני מכירה רק ת' אחת, שהעברית השגורה אצלה יכולה להפוך למטעמים.

נִכְחָדִים. הנה מילה חזקה העברית שלא מניחה לך, תופסת אותך בבטן ולא מרפה. המילון אומר לך שהמשמעות היא נעלם מעל פני האדמה. היה כלא היה. לפעמים מתעורר הספק אם בכלל היה. ואת מוצאת עצמך, שנים אחרי, רוצה להחיות את אלו שרצו למחוק אותם מהעולם. להציל את מה שניתן מהסיפור המשפחתי.

את ת' אני מכירה מאז שאני בת 5. וזה סיפור ארוך, שאולי פעם נעסוק בו. אישה נפלאה. ילידת הארץ, שקורותיה שזורים בקורות המדינה שלנו. מדקלמת משירי קדיה מולודובסקי, וצחוקה צחוק פעמונים. בדיוק כמו שזכרתי אותו.

כבר שנים שהיא מסתובבת עם תחושת אחריות לזיכרון המשפחתי שלהם. רושמת דפי עד ביד ושם, מטיילת לפולין בעקבות בני משפחתה. אלו שהכירה רק באמצעות סיפוריה של אמה.

ת' רצתה להחיות את זכר משפחת אמה, שחיה בין טורק ללודז' בפולין. בעיקר את זכרו של דודה, אחי אמה, ישראל, שעליו ועל עשייתו הציונית שמעה סיפורים עוד מאמה, ובידה יש שלוש תמונות שלו. ת' היא דור שני לשואה שלקחה על עצמה להמשיך את צוואתה הלא כתובה של אמא שלה, שעלתה לארץ לפני שאותו גיהינום עלי אדמות פרץ, ולקח איתו את כולם.

זו הסיבה שפנתה אליי. להחיות את העבר.

מלאכת החיפוש יכולה להיות סבוכה ומפותלת. חלקה הגדול מתבסס על זיכרונות של אנשים, שלעיתים, ממרחק הזמן, כמו מקבלים חיים משל עצמם, ואף, עלולים, לחטוא למציאות.

חלק מהמידע מושמד, נהרס עם השנים, ואנחנו נדרשים, כמו בחפירות ארכיאולוגיות להצמיד שבר אל שבר כדי לגלות את הכלי הגדול שמכיל את הכל ומספר את הסיפור.

וככל שהעמקנו לחקור והרחבנו את מעגלי החיפוש, חשפנו את אוצרות המשפחה. פענחנו את הסיפורים המשפחתיים. על המתח האפשרי בין סבה הדתי, איש שהיה חלק חיוני בקהילה היהודית בטורק, ומוכר במעשי החסד שלו לאסירים ולאורחים יהודים שנטו ללון בעיר לקראת שבת, לבין דודה שהיה חלק מ'צעירי ציון', משכיל, מחנך לעברית ותיאטרון, ונואם ביהודית (כפי שצוין בכתבה שמצאתי בעיתון הצפירה משנת 1917).

בין שאר הגילויים חשפתי שמות של אנשים, שייתכן והיו נעלמים בתהום הנשייה, ונתנו להם מקום באילן היוחסין המשפחתי. מצאנו מסמכים שבין שורותיהם נמצאים סיפורים על אהבות, על ציונות ועל פרידה ממשפחה.

אבל יותר מהכל, יצרנו גשר לעתיד : בחיפושי מצאתי קרוב משפחה המתגורר בארה"ב. בן דודה של ת'.

אין לי מספיק מילים כדי לתאר את ההתרגשות העצומה שלי, של ת' ושל ד' מפלורידה. הוא כתב לי שבמרץ האחרון הוא ביקר בישראל, ניסה למצוא את המשפחה שידע שצריכה להיות לו כאן, ולא מצא. אחר כך, בשיחת טלפון שקיימתי עם ת' בערב ראש השנה, היא אמרה, בקולה המצטלצל "זה כי אין לו אותך", ושמחה אותי מאוד. הקשר המשפחתי החדש שנוצר היה מתנתה של ת' לילדיה בפתחה של השנה החדשה. ואני שמחה שיש לי זכות לקחת בזה חלק.

עכשיו, משנוצר הקשר הראשוני, זה רק עניין של זמן עד שיפגשו כולם, יכירו מקרוב, יספרו את כל צדדי הסיפור המשפחתי, וירחיבו את המעגל המשפחתי עוד קצת. חיבור נוצר. תעלומה נפתרה.

"תועפות המילים" נולד מתוך רצון לחבר. בין עבר לעתיד, בין בני משפחה לזיכרונות, בין אנשים לאנשים. וזה בדיוק מה שקרה במקרה הנהדר של ת' ומשפחתה.

אז אם גם בכם מקננת תשוקה לחיבור, סקרנות לתעלומה, צורך לספר סיפור, מוזמנים לפנות אליי וביחד נוכל למצוא את המענה שנכון לכם.

 

שלכן,

טובי שטרובך

No Comments

    Leave a Reply