Monthly Archives

אפריל 2019

לאצור את הרגע

לאצור את הרגע.
הזמן הזה שבין המילים והזיכרונות. הזמן הזה של המגע והחיבור. היופי של העכשיו ושל העבר.
הביחדנס.
בואו. תעצרו איתנו לרגע קט.
תנשמו.
רוצים להפתיע? רוצות לשמח?
רעיון ייחודי לומר – תודה, סבתא. להגיד- אנחנו אוהבים, סבא.
אלבום תמונות מהודר, מתנה למי שאוהבים, המשלב בין סיפורי הזיכרונות שלהם לתמונות עדכניות.
הם יספרו, אנחנו נתעד ונצלם.

 

מבצע השקה למזמינים ומשלמים עד ה-20/5/2019 (הביצוע יכול להתממש גם במועדים מאוחרים יותר) 500 ש"ח הנחה!

דברו איתי,
טובי .

על חירות ובחירות

על חירות ובחירות ובלי אף מילה על פוליטיקה.

היו רגעים שבהם החירות היתה טמונה בנו, גם אם היתה מדומיינת, גם אם לא פורשה נכון, היא היתה שם ואנחנו הרגשנו בלתי מנוצחים. ילדים על ראש תלולית, רצים במורד בינות חרציות ודבורים, וחושבים שהם כבשו את ההר.

הבחירות שלנו היו מקומטות ונטולות שוליים, רק כי היינו צעירים כל כך, ויכולנו לעמוד בקרן הרחוב ולהכריז בקולי קולות "מנת פלאפל בחמש שקל", כי לא היתה בנו הבושה. היינו משוחררים מהתניות חברתיות, מחסמים, מכל ה"מה יגידו" שעולם המבוגרים מעמיס עלינו.
בחרנו בעצמנו. תמיד. במין איזו אנוכיות מותרסת.
היו מסגרות, והיו גבולות, והיו הורים שכעסו עלינו, אבל כל זה כאילו לא נגע בנו. בחרנו בעצמנו בקלות יתרה של אצבע קטנה על אקדח קפצונים בשכונה.
רק אחר כך. השנים הוסיפו לנו מגבלות ורעשים סביבתיים, ואולי אנחנו העמסנו אותן על עצמנו ככל שהתרחקנו מאותם ילדים שהיינו.

הזמן מציע לנו פרספקטיבה לראות את הדברים. אני פוגשת אנשים שמספרים לי על החיים שלהם, ביחד אנחנו כותבים את סיפור החיים שלהם, ומצביעים על נקודות בזמן שלהם שם הם בחרו. זה תהליך, אבל הוא מאפשר לנו לגלות כי בחירות חשובות ומשמעותיות לחיים שלהם התחילו במקומות ההם של תחושת חירות ראשונית, מוחלטת ולא מודעת. לא מודעת להשלכותיה להמשך חייהם, ואולי דווקא משום כך זה היה כל כך ברור, צלול ונהיר.
"הנה, כאן בחרתי להיות גננת. כאן, הייתי בת שנתיים ומאז ידעתי, רק כי קולות הצחוק בגן שמעבר לגדר הבית דיגדגו אצלי בפנים".
"וזה היה הרגע בו התמסרתי לרעיון"
או אפילו "בחרתי בה להיות חברתי לחיים רק כי הספר שאחזה ביד, במסיבת הריקודים הפרועה בקיבוץ, סקרן אותי כל כך".

גם אנחנו כאן כחלק מהבחירות של אלו שקדמו לנו. לפעמים כאלו שהתקבלו בנקיטת רגע. באותה הקלות יכולנו לא להיות.

והבחירות שלכם? כמה חירות יש בהן?