
טובי שטרובך, תועפות המילים
כתיבת סיפור זיכרונות

טובי שטרובך, תועפות המילים
כתיבת סיפור זיכרונות

טובי שטרובך, בלשית שורשים וכותבת סיפורי חיים
הממתקים הכי טעימים ממתינים לנו במקומות שהכי פחות ציפינו להם.
לילה אחד, זה כבר היה אחרי עשר בלילה, כשרבצתי לי על הספה בבית, בוהה מול הטלוויזיה גוללת את פיד הטוויטר שלי, כשמישהו תייג אותי.
"הו, יופי! מעט אינטראקציה אנושית" חשבתי לי ודפדפתי לעמוד הנוטיפיקציות שלי לגלות כי מישהו מציע אותי כעזרה למישהי אחרת המחפשת מידע כלשהו…
"אוי נו, כבר עשר בלילה, מה עבודה עכשיו?" קיטרתי קלות לעצמי, אבל נו, הסקרנות לא עמדה לי, ונכנסתי להציץ.
צעירה תל אביבית גוללה סיפור (קפקאי למדי) על ניסיון להוכיח לעיריית תל אביב כי אחד משכניה, שקיבל אישור להחנות את הקלנועית שלו בכניסה לבניין הלך לעולמו (נדמה לי כבר לפני 12 שנים, אבל אל תתפסו אותי על המילה). בעירייה רצו הוכחה שהוא מת כדי להחזיר את קטע החנייה לכחול לבן לטובת השכנים והרחוב.
אבל איך מוכיחים שהוא מת? כשאין משפחה בנמצא?
אז היו מי שמצאו מצבות עם השם של האיש חקוק עליהן. כן, מצבות. בשלוש בתי קברות שונים. איך יודעים מהי המצבה שלו, אם בכלל?
כשמחפשים מידע באינטרנט נתקלים ב"ים של מידע" הררי הררים של מילים, שמות ונתונים. כל כך הרבה מידע שאנחנו אובדים תוך כדי חיפוש. ואז מה? איך עושים את זה?
בכל פעם שאני מוצאת משהו חדש ללקוחות שלי, מידע שלפעמים היה מונח להם לנגד עיניהם – היא הרי ביקרה בבית הקברות הזה בפולין ולא מצאה את המצבה של סבא שלה, איך זה שאני הצלחתי?
לכך נחוץ ידע, ויכולת התבוננות מחוץ לקופסה.
לדעת לשאול את השאלות הנכונות, לפעמים תוך התבססות על הבנה גאו-פוליטית או ידע רב בהיסטוריה (זה המקום בו אני מזכירה ללקוחות שלי, איך מתוך שלא לשמה באתי לשמה – כיצד למדתי תארים גם במדע המדינה וגם בגיאוגרפיה, כי אלו תחומים שעניינו אותי, והנה כעת אני עושה בהם ובידיעותיי שימוש ניכר בעבודתי זו), אבל לא רק – להסתכל בצורה אחרת ומקורית על הדברים.
כמו במקרה של אותו נפטר תל אביבי. הוא נפטר בשנות השבעים לחייו, מתוך שמו ושמות ההורים שנכתבו על המצבה, הנחתי כי הם נרצחו בשואה. הימרתי – די בגדול – כי ייתכן והוא השלים דפי עד ביד ושם על אודותם.
חיפשתי, ובום! הנה שם האיש, הנה שמות ההורים, ואכן הכתובת המצוינת על הטופס היא הכתובת המדוברת בתל אביב.
לא עברו ימים ארוכים והחנייה הוחזרה לתושבי הרחוב…
כשאתם מחפשים מידע, תעשו זאת בשיטת ה"זום-אין-זום-אאוט". תתמקדו בסיפור ובפרטי האדם, ואז תיקחו כמה צעדים אחורנית – מה הסיפור של העיירה בה גדל? מה התרחש בארץ? ואז שום, תחזרו אל הפרטים הקטנים. אין ואאוט.
לפעמים זו אני שמשלימה למספרים שלי חלקים בפזל של הסיפור המשפחתי שלהם.
ואם תרצו, אני כאן בשביל לעשות את זה בדיוק. מוזמנים ליצור איתי קשר, לפרטים נוספים על תהליך חיפוש המידע וכתיבת סיפורי חיים וסיפורי זיכרונות.
בתמונה: אני מארחת חברה למדרכה כחול-לבן תלאביבית

טובי שטרובך, בלשית שורשים וכותבת סיפורי חיים

מתהלכת על דוק של יציבות, טובי שטרובך
התשלום דרך הקישור הזה – מוזמנים ומוזמנות – https://payboxapp.page.link/yYGS8AmwzvxPu3jb8

טובי שטרובך, כותבת סיפורי חיים
כבעלת מקצוע הכותבת את סיפורי המשפחות של לקוחותי אני רוצה להעניק ללקוחותיי את השירות הטוב ביותר, זו הסיבה שבחרתי ללמוד קורס עריכה לשונית.
כילדה וכנערה הייתי תלמידה שקדנית. יש שיאמרו חננת על. הם צודקים. אהבתי ללמוד, אני עדיין אוהבת ללמוד. היסטוריה, ספרות, תנ"ך יו ניים איט – אני למדתי. במתמטיקה חרקתי שיניים והתגברתי.
השיעור היחידי שכמו היה "תלוי" מעליי – לא לכאן ולא לכאן – היה שיעור לשון.
הנה השפה העברית על מלוא הדרה ומטעמיה, אבל כשהיא "נמזגה" אל תוך משוואות (בניינים וכללים) אני הלכתי לאיבוד.
הציון בבגרות בלשון היה הכי נמוך שלי (סביב השבעים, אל תתלהבו, הרי בחננת על עסקינן), ולמזלי אותה יחידה בלשון שוקללה עם היחידה בחיבור, וכך התקבל ציון סופי ראוי באופן סביר או אפילו נסבל, בעיניי.
אז אל תתפלאו שאחת המטרות שהצבתי לעצמי השנה (נו, חננה, אמרתי) הייתה ללמוד עריכה לשונית.
למדתי קורס שלם ומוקפד של מכון הנרייטה סאלד אותו הנחתה המרצה המקצועית והנהדרת כל כך סיגלית שיר שידעה להעביר את התוכן הלא פשוט כלל וכלל בצורה נעימה ביותר (100 שעות!).
והציון? תראו בעצמכם![]()
סיפורי המשפחות אותם אכתוב מעתה, ייכתבו ביד מיומנת ואוהבת.
אני בדרך להגשים את המטרה הבאה שלי.