טובי שטרובך, כתיבת סיפורי חיים ובלשות שורשים
"היינו צעירים, לא התעניינו"
לפעמים זו דווקא אני שמספרת להם את הסיפור המשפחתי שלהם.
הם אומרים: "הם לא סיפרו לנו דבר וחצי דבר"
הם אומרים: "היינו צעירים, ולא שאלנו"
הם אומרים: "אנחנו זוכרים זנבו של סיפור, אבל הכול התפוגג במעלה הזיכרון".
ולפעמים כל שנחוץ הוא באמת זנב של סיפור חיים.
"כשאימא באה הנה יפה וצעירה…" הנה, תחילתו של סיפור.
ידיעה קלושה על עלייה. על חלוציות. על התמרדות, ואולי אפילו על תקווה.
אבל מה אז?
אז באמת מגיע החלק שלי בסיפור שלהם. כי לא רק שאני שומעת מהם וכותבת להם, אני גם מחפשת עבורם, עוד סימנים קלושים של נוכחות הורית בהיסטוריה של הארץ
הזו, והיבשת ההיא אותה עזבו.
הנה מצאתי, רישום עלייה. היא הגיעה בסוף שנות העשרים לנמל יפו.
ועל אונייה זו היא הפליגה. ובעיתונים של אותם הימים תואר כיצד יצאה היא מאודיסה של ברית המועצות. הפליגה בים סוער וקפדן, היטלטלה כשבועיים ימים, עד שעגנה בנמל יפו.
והנה סיפור.
כזה שאני סיפרתי להם, כזה שמסעיר את דמיונם עכשיו. הרי הם לא ידעו את קורותיה, והנה עתה התקבלה בידם פיסת בהירות אחת נוספת.
כזו שלא סופרה להם.
רוצים לספר את הסיפור המשפחתי שלכם?
רוצים לשמוע את הסיפור המשפחתי שלכם?
דברו איתי.
בתמונה: סיפור שסיפרתי למשפחה אחת.
