לכבוד ט"ו באב, סרט אהבה אלמותי. טובי שטרובך, סיפורי חיים
מכשיר הוידאו הראשון
את סרטי האהבה הראשונים שלי ראיתי במכשיר הוידאו הראשון (VHS) שהוריי רכשו הביתה. הייתי אז תלמידת כיתה י"א. לכולם מסביבנו כבר היה מכשיר כזה ואני נהגתי להתנחל בבתי השכנים ולצפות שם בהעתקי סרטי קולנוע – צ'רלי וחצי, חגיגה בסנוקר ואפילו בסרט הטורקי "האב האכזר". אחר כך, כשהתחדשנו במכשיר משלנו מוניתי להיות האחראית על "מה ישודר", וכך מצאתי את עצמי נוסעת באוטובוסים, פעם או פעמיים בשבוע לרחוב ביאליק ברמת גן אל ספריית הסרטים, שם עשיתי לנו מנוי להחלפת קלטות וידאו. או בשמן העממי: קסטות.
הסרטים שבחרתי אז היו בעיקר קלאסיקות, כאלה מהסוג שידעתי שאבא שלי יאהב.
הדוור מצלצל פעמיים, הגשר על הנהר קוואי, טריניטי ובמבינו, סופרמן ועוד ועוד.
אם תשאלו אותי היום, אני לא יודעת להסביר מאיפה הכרתי אותם. אבל בחרתי אותם ובשעות אחר הצוהריים ישבנו ביחד לצפות בהם.
קזבלנקה, סיפור אהבה
זו הייתה הפעם הראשונה שצפיתי ב"קזבלנקה", סרטו של הבמאי מייקל קורטיז, שהקרנת הבכורה שלו הייתה בשנת 1943. שיחקו שם המפרי בוגארט ואינגריד ברגמן. אז לא לגמרי הבנתי את ההקשר ההיסטורי. מלחמת העולם השנייה הייתה עבורי, ועבור רבים שהתחנכו במערכת החינוך בישראל, קשורה לשואה, וכל הדיבורים על צרפת החופשית, רזיסטאנס ומחתרות באירופה, לא לגמרי היו ברורים לי. אבל אהבה כן.
בעיקר כי זה רגש על דורי, על זמני.
וסיפור האהבה הבלתי אפשרי והגיוני הזה, נגע בי כבר אז. אחת לכמה שנים אני חוזרת אליו. הוא עדיין מרגש אותי.
חיה בסרט
אתמול צפיתי בו בסינמטק תל אביב, על מסך גדול של הקולנוע, כראוי לסרט קולנוע. זה היה חלום ישן שלי, לראות אותו ככה מוקרן בענק, תוך שאני שוקעת בכורסה (מהוהה למדי, יש להודות, ועדיין), והמוזיקה הנפלאה של הסרט ממלאת את האולם, ואנשים לידי, צוחקים בקול או מושכים באפם בעצב. איך אומר הגשש? לא נס ליחו.
התרגשתי עד דמעות, שוב, מחדש. ואולי אפילו יותר מכל הפעמים האחרונות בהן צפיתי בסרט (האחרונה הייתה לפני מספר חודשים). התאהבתי מחדש בדמותו הנעלבת והזועמת אבל גם הרומנטית עד כאב של המפרי בוגרט (תוך שאני מנסה לנחש באילו סצינות הוא עומד על שרפרף ובאילו בנעלי פלטפורמה מוגבהות), לחשתי לעצמי את השורות האלמותיות, פיזמתי את המנגינות המפורסמות. הבנתי את הסרט מחדש ואחרת. ואהבתי. אהבתי בעיקר את עצמי שחיברתי בין אני הנערה שיושבת על הספה בסלון הדירה הקטנה וצופה בסרט עם מחשבה שלא לשכוח להחזיר את הסרט לראשיתו, לבין אני האישה שאיפשרה לעצמה ערב חופשי בקולנוע עם סרט אהוב.
איזה סרט אתם הייתם שמחים לראות על מסך גדול?
סיפורי החיים שלנו שזורים בסרטים, שירים, הצגות ומפגשים אקראיים שעצרו את נשימתנו. רוצים לספר לי על הרגעים בהם נעתקה נשימתכם?
חג אהבה שמח!
No Comments