ביי ביי בארבי, יש לך חלק בסיפור החיים שלי, טובי שטרובך כותבת סיפורי חיים.
תווי זיכרון
חשבתם פעם על כל הזיכרונות וחלקיקי סיפורי חיים שמסתתרים בתוך המוזיקה?
הייתה הפעם ההיא כשכבר הייתי חיילת משוחררת טרייה עדיין עוד לא סטודנטית, אבל צעירה מאוד והגעתי עם חברה למועדון הלוגוס בתל אביב.
היה חשוך, ומעושן, ואיכשהו תפסנו מקום ליד שולחן צמוד לבמה. התרגשתי מאוד, אני זוכרת, כי מעולם קודם לכן לא באמת יצאתי להופעות חיות במועדונים, והנה עוד רגע יעלה לפנינו מאיר אריאל. והנה הוא בא ונעמד שם, ואני התבוננתי בו מהופנטת. כל כך קרוב, כל כך נגיש, כה אנושי…
אני לא זוכרת מה הוא שר אז, באותו הערב. אני לא זוכרת דבר ממה שהוא אמר. כה קרוב אליי ברעמת התלתלים שלו, בעמידה האגבית שלו, בגרביים השונים שלו. זה הדבר היחידי שאני זוכרת מהערב ההוא – האיש שהיה אז בעיני פלא גאוני גורב על רגל אחת גרב בצבע חום, ועל הרגל השנייה גרב ירוק. ואת כל הערב העברתי בהתבוננות בקרסוליו שנחשפו מתחת לג'ינסים שלבש שלא היו ארוכים מספיק, או היו מקופלים, לא זוכרת. גרב ירוק וגרב חום.
אימא שלי זוכרת את הפעמים בהם הלכה להציץ באריק איינשטיין קולע סלים על מגרש כדורסל ליד הירקון.
ומישהי סיפרה לי שהיא זוכרת את השיר היווני ששרו להם שכניהם כשהם גורשו מהעיר סלוניקי והועלו על רכבות לאושוויץ.
מוזיקה מקור חיים
למוזיקה יש מקום בחיים שלנו. בית בזיכרונות שלנו. והצלילים נטמעים, מבלי שאפילו נרגיש, בתוך סיפור חיינו. מוזיקה שהתנגנה בבית בילדותנו (תקליטים של להקת הנח"ל והביטלס), ריקוד הסלואו הראשון שלנו ומה התנגן אז ברקע (שלי היה "רעיה" של ישי לוי), וההופעה הראשונה שראינו בבארבי (שלושים שנים ל"פלונטר" של פורטיס, ומאז חזרתי אינספור פעמים לראות אותו מופיע שם. ע"ע תמונה).
הבארבי
וכשבית של מוזיקה נסגר, גם אם ייפתח במיקום אחר, קשה שלא להתרפק על הזיכרונות. ההופעה הכי מוזרה שראיתי שם (פיצ'ס), הריכולים על מי יושב על המרפסת למעלה (שפתיי חתומות), הפעם ההיא שפורטיס פונה באמבולנס, האיחוד של הצ'רצ'לים, השנה האחרונה עם קותימן. ההיצמדות לבמה, הניסיונות לאיסוף רשימות השירים המודבקות (יש לי כמה וכמה) ואלו שחיבקו מאחור ונעו עם המוזיקה ואיתי.
כי סיפורי החיים שלנו מסתתרים גם בין ברים מעושנים, במות עץ חורקות, בדיקות סאונד, איחורים של הופעות ומוזיקה, הרבה הרבה מוזיקה.
הבארבי הישן משנה מקום, וזה מעורר אצלי מחשבות וזיכרונות.
אז תודה על השיעור במוזיקה ועל הזיכרונות, בארבי.
נתראה במקום החדש וניצור עוד.
בתמונה: פורטיס בצילום הכי יפה שלי מהבארבי.
ולקראת השנה החדשה מאחלת לנו שב2024 נאסוף לנו סיפורי חיים טובים וזיכרונות נעימים.
ושכל החטופים והלוחמים יחזרו הביתה בריאים ושלמים, במהרה.
No Comments